איראן: בין עבר חילוני להווה קיצוני
- Adam Loyal
- 15 בפבר׳
- זמן קריאה 3 דקות
איראן של לפני מהפכת 1979 הייתה מדינה שונה בתכלית מזו שאנו מכירים היום. אמנם גם אז היו קיימים מתחים פוליטיים וחברתיים, אך היא התאפיינה בחברה תוססת ופתוחה יותר, עם חופש ביטוי יחסי, שוויון בין המינים ורמה מסוימת של חילוניות.
איראן החילונית בעבר
נשים: בשנות ה-60 וה-70, איראן תחת שלטון השאה מוחמד רזה פהלווי, עברה תהליך מודרניזציה מהיר. נשים זכו לזכויות שלא היו להן קודם לכן, כמו זכות הצבעה, גישה להשכלה גבוהה ועיסוק במקצועות שונים. חוקי המשפחה שונו כדי לשפר את מעמדן של הנשים, והוקמו ארגונים שונים שפעלו למען שוויון זכויות.
דוגמאות: נשים יכלו להתלבש באופן חופשי יותר, ללא כיסוי ראש, והיו מעורבות יותר בחיי הציבור.
חופש הביטוי: חופש הביטוי היה אמנם מוגבל, אך בהשוואה למצב כיום, הייתה אווירה פתוחה יותר. עיתונאים יכלו לבקר את השלטון במידה מסוימת, ופעלו מפלגות אופוזיציה שונות. חיי התרבות פרחו, עם בתי קולנוע, תיאטראות וגלריות לאמנות.
דוגמאות: עיתונים יכלו לפרסם מאמרים ביקורתיים כלפי השלטון, ואנשים יכלו להביע את דעותיהם בפומבי, גם אם הן היו שונות מאלו של הממשלה.
אורח החיים החילוני: אורח החיים של האיראנים היה חילוני יותר. נשים לא היו מחויבות ללבוש חיג'אב, והיה מגוון רחב של סגנונות לבוש. אלכוהול היה זמין, ומקומות בילוי רבים היו פתוחים עד השעות הקטנות של הלילה.
דוגמאות: אנשים יכלו ללכת למסעדות, בתי קפה ומועדונים, ולקיים חיי חברה תוססים.
המהפכה האיסלאמית והשינוי הקיצוני
המהפכה האיסלאמית ב-1979 שינתה את פניה של איראן לבלי הכר. המשטר החדש, בהנהגת האייתוללה חומייני, הפך את המדינה לתאוקרטיה איסלאמית, שבה חוקי הדת הם חוקי המדינה.
איראן של היום: קיצוניות ותמיכה בטרור
איראן כיום היא מדינה שמרנית וקיצונית, התומכת בטרור ומעמיקה פערים חברתיים. חופש הביטוי מוגבל ביותר, ונשים ומיעוטים סובלים מאפליה קשה.
חופש הביטוי
חופש הביטוי באיראן כמעט ואינו קיים. הממשלה שולטת בכל אמצעי התקשורת, וכל ביקורת על המשטר נתפסת כפשע. עיתונאים, בלוגרים ופעילי זכויות אדם נעצרים, נכלאים ואף מוצאים להורג בגלל דעותיהם.
דוגמאות לאיסור חופש הביטוי:
מעצר עיתונאים: עשרות עיתונאים איראנים נמצאים כיום במאסר בגין עבודתם.
חסימת אתרי אינטרנט: אלפי אתרי אינטרנט, כולל רשתות חברתיות, נחסמו על ידי הממשלה.
הוצאה להורג של מתנגדי משטר: אנשים רבים הוצאו להורג בגין "פגיעה בביטחון המדינה" או "כפירה באסלאם".
דוגמה קונקרטית: עיתונאי איראני בשם רוחאללה זמא, שניהל אתר חדשות אופוזיציוני, הוצא להורג בשנת 2020 בגין "פגיעה בביטחון המדינה".
משפטים לא צודקים
מערכת המשפט באיראן אינה עצמאית ומושפעת מאוד מהמשטר. משפטים רבים אינם הוגנים, וזכויות הנאשמים אינן נשמרות. לעיתים קרובות, אנשים מואשמים בעבירות ללא כל ראיות ונדונים לתקופות מאסר ארוכות או אפילו למוות.
דוגמה קונקרטית: בשנת 2018, עורך דין איראני בשם נסרין סוטודה נידון ל-38 שנות מאסר ו-148 מלקות בגין פעילותה למען זכויות אדם.
התעמרות במיעוטים
מיעוטים אתניים ודתיים, כמו כורדים, סובלים מאפליה והתעמרות מצד הממשלה. זכויותיהם נרמסות, והם מודרים מתפקידים ציבוריים.
דוגמה קונקרטית: הכורדים באיראן סובלים מאפליה בתחומים רבים, כמו תעסוקה, חינוך ודיור. הם גם מדוכאים מבחינה תרבותית, וזכויותיהם ללמוד ולדבר בשפתם родной נשללות.
קהילת הלהט"ב
חברי קהילת הלהט"ב באיראן נתונים לאפליה קשה ואף לאלימות. הומוסקסואליות היא עבירה שדינה מוות, ולסביות נענשות במאסר ובהלקאות.
דוגמה קונקרטית: בשנת 2019, שני גברים איראנים הוצאו להורג בגין "מעשים הומוסקסואליים".
נשים
נשים באיראן סובלות מאפליה חמורה בכל תחומי החיים. הן מוגבלות בתנועתן, אפשרויות התעסוקה שלהן מוגבלות, וזכויותיהן המשפטיות פחותות מאלו של גברים.
דוגמה קונקרטית: נשים באיראן חייבות לקבל אישור מבעליהן כדי לצאת מהמדינה, ולעיתים קרובות הן מופלות לרעה במקומות עבודה.
ילדות קטנות
ילדות קטנות רבות מתחתנות בגיל צעיר, לעיתים אף לפני גיל ההתבגרות. תופעה זו נפוצה בעיקר באזורים כפריים ועניים.
דוגמה קונקרטית: על פי נתונים רשמיים, בשנת 2020 נישאו באיראן כ-100,000 ילדות מתחת לגיל 15.
סיכום
התמונה העולה מאיראן כיום היא עגומה. המדינה, שבעבר הייתה פתוחה וחילונית יותר, הפכה למדינה קיצונית ורדיקלית, שבה זכויות האדם נרמסות, ונשים ומיעוטים סובלים מאפליה קשה.