מבוא
אפגניסטן היא אחת המדינות הסובלות מהאלימות הקשה ביותר בעולם, הן בשל קונפליקטים פנימיים מתמשכים והן בשל שליטה של משטרים דכאניים. מאז ההשתלטות המחודשת של הטליבאן באוגוסט 2021, חלה הרעה חמורה במצב זכויות האדם במדינה, כאשר נשים, ילדות ומיעוטים אתניים ודתיים הפכו לקורבנות מרכזיים של הדיכוי. האלמנט האיסלאמיסטי הקיצוני משחק תפקיד מרכזי בעיצוב האלימות במדינה, כשהוא משמש הצדקה דתית ופוליטית לפגיעה חמורה בזכויות אדם.
ההיסטוריה של האלימות באפגניסטן
האלימות באפגניסטן אינה תופעה חדשה. מאז הפלישה הסובייטית בשנת 1979, המדינה הייתה זירה למלחמות עקובות מדם. לאחר נסיגת ברית המועצות בשנת 1989, פרצה מלחמת אזרחים אכזרית, שהובילה לעליית הטליבאן לשלטון ב-1996. בתקופת שלטונם הראשונה (1996–2001), הם הנהיגו משטר איסלאמיסטי קיצוני אשר ביטל כמעט לחלוטין את זכויות הנשים, אסר על השכלה עבורן, והפעיל ענישה ברוטלית כלפי מתנגדים פוליטיים ומיעוטים דתיים.
לאחר הפלת משטר הטליבאן על ידי כוחות הקואליציה בראשות ארה"ב בשנת 2001, נוצרה תקווה לשיפור במצב זכויות האדם, ובמיוחד לשיפור במעמד הנשים. במשך כ-20 שנה, נשים זכו לגישה לחינוך, השתתפו בפוליטיקה והשתלבו במגזרים שונים. אולם, עם נסיגת הכוחות הזרים וחזרת הטליבאן לשלטון בשנת 2021, הושם קץ להישגים אלו, והמצב הידרדר במהירות.
האלימות כלפי נשים
עם חזרתו של הטליבאן לשלטון, הם הנהיגו מחדש מדיניות המפלה נשים באופן קיצוני. איסורים הוטלו על השכלה לנערות מעבר לכיתה ו', נאסר עליהן לעבוד במוסדות ממשלתיים ורוב המגזרים הפרטיים, ואף נאסר עליהן לנסוע ללא ליווי גבר. מערכת המשפט האפגנית כיום אינה מעניקה שום הגנה לנשים מפני אלימות במשפחה או פגיעות אחרות.
נשים רבות שהשתתפו בהפגנות למען זכויותיהן נעצרו, הוכו ונכלאו ללא משפט. דו"חות של ארגוני זכויות אדם מתארים מקרים של חטיפות, עינויים והוצאות להורג של פעילות פמיניסטיות, במיוחד בערים כמו קאבול והרַאת.
רדיפת מיעוטים דתיים ואתניים
הטליבאן מקדמים אידיאולוגיה סונית קיצונית שמדירה ומדכאת מיעוטים דתיים כמו השיעים, ההזארים, הנוצרים וההינדואים במדינה. קהילת ההזארים השיעית הייתה במשך שנים מטרה להתקפות טרור מצד קבוצות כמו דאע"ש-חורסאן (ISIS-K) והטליבאן עצמו. בתי ספר, מסגדים וריכוזי אוכלוסייה של ההזארים היוו מטרה לפיגועים שבהם נהרגו מאות בני אדם.
הממשלה החדשה אינה מעניקה כל הגנה למיעוטים אלו. להיפך, לעיתים קרובות דווח על כך שכוחות הביטחון של הטליבאן עצמם היו מעורבים בטיהורים אתניים ותקיפות ממוקדות נגד קבוצות מיעוט.
ההשפעה ההרסנית של האיסלאמיזם הקיצוני
האלמנט האיסלאמיסטי הקיצוני משחק תפקיד מרכזי בדיכוי החברה האפגנית. האידיאולוגיה הסלפית-והאבית שבה מחזיקים הטליבאן ודומיהם מצדיקה פגיעה חמורה בזכויות נשים, חופש הדת וחופש הביטוי. יתרה מזאת, משטרם משתמש באיסלאם ככלי לשליטה פוליטית וצבאית, תוך שהוא מתעלם לחלוטין מפרשנויות מתונות יותר של הדת.
הטליבאן גם מחנכים את הדור הצעיר לערכים קיצוניים, תוך סגירת מוסדות חינוך רבים והמרתם למדרסות (בתי ספר דתיים) שמלמדים פרשנות פונדמנטליסטית של האיסלאם. באופן זה, הם מבטיחים את המשך שלטונם ומונעים יצירת אלטרנטיבה רעיונית ליברלית יותר.
האלימות כלפי עיתונאים ומתנגדי משטר
מאז השתלטות הטליבאן מחדש, חופש העיתונות נעלם כמעט לחלוטין. עיתונאים שפרסמו תכנים ביקורתיים הוכו, נעצרו, וחלקם אף הוצאו להורג. רבים מהם נאלצו להימלט מהמדינה. כיום, כלי התקשורת במדינה נשלטים לחלוטין על ידי המשטר, והתוכן המצונזר מונע כל ביקורת על פעולות הממשלה.
המצב הבינלאומי והתגובה העולמית
למרות הזעזוע העולמי מהאירועים באפגניסטן, רוב המדינות בעולם לא נקטו בצעדים מעשיים למנוע את הדיכוי במדינה. אמנם ארגונים בינלאומיים הביעו גינוי פומבי, אך פעולות קונקרטיות כמו סנקציות חריפות או התערבות הומניטרית נותרו מוגבלות. מדינות המערב מתמודדות עם דילמה: האם לנסות להפעיל לחץ על המשטר באמצעות משא ומתן וסיוע הומניטרי, או לנתק קשר לחלוטין ולנסות להפעיל לחץ חיצוני חזק יותר?
מסקנות
אפגניסטן נמצאת כיום באחת התקופות החשוכות בהיסטוריה שלה. האלימות השיטתית כלפי נשים, מיעוטים ומתנגדי משטר, יחד עם חינוך קיצוני ודיכוי זכויות האדם, משקפים את ההשפעה ההרסנית של האיסלאמיזם הקיצוני במדינה. בעוד שהקהילה הבינלאומית נותרת ברובה פסיבית, תושבי אפגניסטן ממשיכים לסבול תחת שלטון דכאני חסר רחמים. הדרך לשינוי נראית קשה וארוכה, אך ההתנגדות הפנימית והמאבק של נשים ומיעוטים בתנאים בלתי אפשריים עשויים להיות התקווה היחידה לעתיד טוב יותר.