הכורדים: אומה חצויה עם שאיפות לאומיות

הכורדים, קבוצה אתנית ייחודית בעלת היסטוריה עשירה ותרבות מובחנת, מייצגים את אחת האומות הגדולות בעולם ללא מדינה משלהם. מוערכים בכ-40-45 מיליון איש, הם מפוזרים על פני אזור הכולל חלקים מתורכיה, איראן, עיראק וסוריה, טריטוריה היסטורית המכונה כורדיסטן. סיפורם הוא סיפור של חוסן, התנגדות וסבל מתמשך, המסומן על ידי אפליה מתמשכת, דיכוי ברוטלי והחלום שלא התגשם ,להגדרה עצמית.

היסטוריה של חוסן

העם הכורדי בעל מקורות היסטוריים של אלפי שנים אחורה, עם עדויות לנוכחותם באזור בעוד עמים אחרים נכחדו מהעולם. הם שמרו על זהות לשונית ותרבותית מובחנת, למרות מאות שנים של אימפריות שקמו ונפלו סביבם. ההיסטוריה שלהם שזורה בעלייתן ונפילתן של מעצמות שונות, כולל האשורים, הפרסים, העות'מאנים, ולאחרונה, מדינות הלאום המודרניות השולטות כעת במולדתם המפוצלת. במהלך תקופות אלו, הכורדים מצאו את עצמם לעיתים קרובות לכודים בין אימפריות יריבות, אדמותיהם הפכו לשדות קרב, והרצון לאוטונומיה  משלהם הלכה ונדחקה מפעם לפעם.

עם חצוי

המפה המודרנית של המזרח התיכון, שורטטה לאחר מלחמת העולם הראשונה, חילקה באכזריות את האוכלוסייה הכורדית בין ארבע מדינות: תורכיה, איראן, עיראק וסוריה. חלוקה זו, שנכפתה ללא הסכמה כורדית, הייתה מקור לכאב ותסכול מתמשכים, ומנעה את שאיפותיהם לאומה מאוחדת ושלמה. כל אחת ממדינות אלו, במידה משתנה, נקטה במדיניות של התבוללות ודיכוי אלים כנגד הכורדים, ביקשה לדכא את זהותם המובהקת ואף למחוץ כל תנועה  שתשאף לקדם אג'נדה של אוטונומיה ובדלנות.

הכאב העצום בעקבות חוסר מדינה עבורם

היעדר מדינה מאוחדת ועצמאית הותיר את הכורדים פגיעים לגמותייהן של הממשלות והשלטונות באזור בו הם חיים. הכורדים מתמודדים עם אפליה שיטתית בהיבטים שונים של החיים, הכוללים:

• דיכוי תרבותי: השפה הכורדית, הלבוש והמסורות שלהם נאסרו או דוכאו לעיתים קרובות.

• אפליה פוליטית: הכורדים מודרים לעיתים קרובות מעמדות כוח וייצוג פוליטי.

• אפליה כלכלית: הכורדים מתמודדים עם חסמים לאפשרויות כלכליות, לעיתים נדחקו לעוני ולשוליים.

• אלימות ורדיפות: הכורדים נתונים לאלימות פוליטית, מעצרים שרירותיים, עינויים והוצאות להורג.

  
  

היחס של תורכיה לכורדים

מבין ארבע המדינות, יחסה של תורכיה לכורדים היה אולי הקשה והעקבי ביותר. תורכיה רואה באתניות הכורדית איום על אחדותה הלאומית, ומדיניותה כוונה תמיד לדיכוי זהותם של הכורדים.

• הכחשת זהות: במשך עשרות שנים, תורכיה סירבה להכיר בקיומה של זהות כורדית נפרדת, וכינתה את הכורדים "טורקים הרריים".

• דיכוי לשוני ותרבותי: השימוש בשפה הכורדית נאסר בגלוי, וביטויים של תרבות כורדית, כמו מוזיקה וריקודים, הוגבלו או נאסרו.

• אלימות ודיכוי: תורכיה נקטה בפעולות צבאיות חוזרות ונשנות נגד אוכלוסיות כורדיות, לעיתים גרמו לאבידות אזרחיות כבדות.

• אפליה פוליטית: מפלגות פוליטיות כורדיות נאסרו, ופוליטיקאים ופעילים כורדים נכלאו או נרדפו.

דוגמאות ליחס של תורכיה לכורדים

• בשנות ה-80, המשטר הצבאי בתורכיה דיכא באכזריות את ההתקוממות הכורדית, וכתוצאה מכך נהרגו אלפי כורדים.

• בשנת 2015, לאחר קריסת שביתת הנשק בין הממשלה הכורדית לבין מפלגת הפועלים של כורדיסטן (PKK), תורכיה חידשה את פעילותה הצבאית בדרום מזרח המדינה, וגרמה להרס נרחב ולעקירתם של עשרות אלפי אזרחים.

• בשנת 2019, תורכיה פלשה לצפון מזרח סוריה, ופגעה בכוחות הכורדים שנלחמו נגד המדינה האסלאמית (דאעש).

כאב בלתי פוסק

לכורדים, כעם הגדול בעולם שאין לו מדינה משלו, חוו כאב וסבל עצומים. הם נקרעו בין מדינות שונות, נתונים לאפליה, דיכוי ואלימות. שאיפותיהם להגדרה עצמית נדחקו שוב ושוב, והם נותרו עם חלום רחוק למדינה כורדית עצמאית.

סיכום

מאבקם של הכורדים להכרה בזכויותיהם וזהותם הוא עדות לחוסנם ולנחישותם. למרות הקשיים והכאבים שחוו, הם ממשיכים לדבוק בתרבותם, בשפתם ובחלומם לעתיד טוב יותר. הקהילה הבינלאומית חייבת להכיר בסבלם של הכורדים ולתמוך בשאיפותיהם הלגיטימיות להגדרה עצמית וכבוד. במקום זה, העולם מתעסק בלגנות את ישראל בכל הזדמנות אשר עוזרת באופן שיטתי לעם הכורדי. הדעה הרווחת היום ש"העם הפלשתינאי" המומצא, הוא העם הסובל ביותר אך הדבר לא נכון. מדינות כמו איראן תורכיה ועיראק עושות כל שביכולתם להעלים את הנושא הכורדי מסדר היום – ועלינו מוטלת האחריות לגרום לאוכלוסיה להכיר בסבלם של הכורדים, בעוול הנגרם להם מצד מדינות כמו תרוכיה איראן עיראק וסוריה אשר כולן בלי יוצא מן הכלל – מדינות התומכות בטרור.

עלינו לעמוד זקוף עם הכורדים.