מדינת תורכיה: ממדינה חילונית ליברלית למדינה דתית קיצונית

תורכיה, שנוסדה בשנת 1923 תחת הנהגת מוסטפא כמאל אטאטורק, נחשבה למדינה חילונית וליברלית במדינות המזרח התיכון. אטאטורק הנהיג רפורמות מרחיקות לכת לשם המודרניזציה של המדינה, שכללו את חקיקת החוקה החילונית, פתיחת האוניברסיטאות וההגבלה על ההשפעה הדתית על החיים הציבוריים. במשך עשורים, תורכיה שמרה על איזון בין המודרניזציה לבין שמירה על ערכיה האתניים והדתיים, אך בהדרגה השתנה מצבה הפוליטי והחברתי.

המהפך המרכזי התרחש בתחילת שנות ה-2000, עם עלייתו של רג'פ טאיפ ארדואן לשלטון. ארדואן, המייצג את המפלגה "הצדק והפיתוח" (AKP), התחיל להפעיל שינויים משמעותיים במבנה החברתי-פוליטי של המדינה. המפלגה עצמה, שהחלה את דרכה כמפלגת שמרנית-אסלאמיסטית, הצליחה להיבחר שוב ושוב בזכות התמיכה הגדולה ממגוון אוכלוסיות במדינה, כולל אזורים כפריים ודתיים.

בזמן שמדינת תורכיה החלה להתקרב לכוחות דתיים ואיסלמיסטיים, תחת ארדואן התרחשו שינויים גם בחוק ובחינוך. החינוך הדתי תפס מקום מרכזי במערכת החינוך, מגנים, בתי ספר יסודיים ותיכוניים ועד לאוניברסיטאות- וזאת לצד גידול בהשפעת האסלאם הפוליטי על החיים הציבוריים. חוקים דתיים, כמו חוקים הנוגעים ללבוש ולתפקידי נשים, הפכו לנפוצים יותר, והקשר עם העולם המערבי החל להתערער.

תמיכה בטרור וקשיים בקונפליקטים במזרח התיכון

תורכיה, במשך שנים רבות, נחשבה כחלק מהמערב – חברה בברית נאט"ו ומדינה המקיימת קשרים עם מדינות המערב, כולל ארה"ב וישראל. אך במקביל, בעשור האחרון החלה להציג עמדות שהיו לעיתים מנוגדות לעקרונות הדמוקרטיים והליברליים של המערב.

מכיוון שתורכיה נהגה לתמוך בחלק מהארגונים המוסלמיים הקיצוניים, כולל חמאס, היא נתפסת כמדינה התומכת בטרור. למשל, בסוף 2019, הנשיא ארדואן הצהיר באופן פומבי על תמיכתו בחמאס, ארגון השנוי במחלוקת והנתפס כארגון טרור בעיני מדינות רבות בעולם. הצהרה זו באה לאחר שנים של תמיכה לא רשמית בתנועה הפלסטינית. בנוסף, תמיכתה של תורכיה במיליציות הסוריות הקשורות לאחים המוסלמים השפיעה ישירות על התערבויותיה בסוריה, שם היא השתתפה במאבק נגד כוחות כורדיים שמזוהים עם ארגון "ה-PKK" – ארגון המוגדר כארגון טרור ע"י תורכיה ומדינות רבות נוספות.

במקביל, תורכיה הפכה למעצמת השפעה במזרח התיכון, כשהיא מתערבת באופן אקטיבי בסוריה, עיראק ולוב, תוך שהיא מנסה לקדם את ענייניה האישיים, כגון גז טבעי במזרח הים התיכון.

עוינות כלפי מדינות נוספות

במהלך השנים, תורכיה גיבשה מדיניות חוץ אגרסיבית יחסית כלפי מדינות שכנות. אחת הדוגמאות הבולטות היא היחס כלפי ישראל. במשך עשורים, תורכיה וישראל שמרו על קשרים דיפלומטיים וצבאיים הדוקים, אך לאחר עלייתו של ארדואן לשלטון, היחסים הפוליטיים עם ישראל השתנו באופן דרמטי. בשנת 2009, בעקבות המשבר בנוגע להתפרצות הדמים בעזה, יחסי תורכיה-ישראל הגיעו לשפל. במהלך אותו הזמן, ארדואן התנגד למדיניות ישראל בעזה וביקר בחריפות את ישראל. לאחר המתקפה הישראלית על "המרמרה" (2010), שבה נהרגו תשעה אזרחים תורכים, היחסים בין המדינות הידרדרו עוד יותר.

בנוסף, תורכיה נתנה תמיכה למיליציות השיעיות בעיראק ובעיקר לממשלת עיראק השיעית במלחמתה בכורדים, מה שהוביל למערכה מתוחה איתם. הכורדים ,שתמיד היוו קבוצת מיעוט לאומית ברחבי תורכיה ובמזרח התיכון סובלים מאלימות צבאית של צבא תורכיה המופנית כלפיהם . במדיניות זו, ארדואן מנסה לשמר את שלטון הרוב הסוני בתורכיה תוך הצגת ניהול מלחמה מתמשך בכורדים.

גם כלפי קפריסין ויוון, תורכיה נקטה בעמדות תוקפניות בעשורים האחרונים. הסכסוך עם קפריסין, שהתלקח ב-1974 לאחר הפלישה התורכית לחלקה הצפוני של האי, נמשך במשך שנים. בעוד שמדינת תורכיה לא מכירה בממשלת קפריסין, היא גם מונעת את הצטרפותה של קפריסין לאיחוד האירופי.

מדיניות ההגירה והברחת המהגרים לאירופה

תורכיה, תחת ארדואן, שיחקה משחק כפול עם משבר המהגרים. מצד אחד, היא פתחה את שעריה למיליוני פליטים סוריים, ומצד שני, קיימה מדיניות של העברת המהגרים דרך הים אל מדינות האיחוד האירופי, במיוחד לאחר 2015, מה שגרם לאירופה להתמודד עם גל פליטים מאסיבי. לדוגמה, תורכיה לא תמיד עמדה בהסכמים שנעשו עם האיחוד האירופי בנושא שליטה בהגירה, לעיתים אף האיצה את זרם המהגרים בכדי להפעיל לחצים על מדינות אירופה.

סיכום

המהפך שעברה תורכיה בשני העשורים האחרונים מקבל ייצוג בשינויים הפוליטיים, הדתיים והחברתיים במדינה. תחת ארדואן, תורכיה עברה ממצב של מדינה חילונית-ליברלית ומודרנית למעצמה אסלאמיסטית קיצונית שמחפשת לשחק תפקיד חשוב במזרח התיכון ובפוליטיקה העולמית. בעוד שהיא מתמודדת עם אתגרים פנים-מדינתיים וקשיים עם המדינות השכנות, התמונה הכללית מעידה על מדינה המהווה סיכון ליציבות המזרח התיכון.

לתורכיה יש אשמה רבה בגלי ההגירה לאירופה, בחלוקת קפריסין כאשר פלשו לאי, בהתעמרות בממשלת יוון כאשר מדברים על גז במים הטריטוריאלים השייכים ליוון וכמובן , היחס העויין של תורכיה למדינת ישראל והכורדים. יש להקטין את השפעת תורכיה גם אם מדובר בהכרזת מלחמה. זו מדינה שעברה קיצוני – ההווה שלה אלים והעתיד כבר ידוע מראש.